החלטה בתיק תו"ב 30575-09-10

בפניי בקשת המבקש להאריך לו את מועד ביצוע צו הפסקת השימוש לעוד 12 חודשים, וזאת בהתאם לסעיף 207 לחוק התכנון והבניה.

הרקע לבקשה

1.        ביום 14.02.11 הורשע המבקש בעבירה של שימוש חורג במקרקעין, ביחס ל-5 מבנים חקלאיים שבנה המבקש וששימשו לאירוח. כן נגזר דינו באותו היום, והוטלו עליו עונשים כספיים ואחרים, לרבות צו להפסקת השימוש במבנים, לכל מטרה הנוגדת את המטרה שנקבעה בהיתר המקורי, וזאת בתוך 12 חודשים ממתן גזר הדין, דהיינו עד ליום 14.02.12, זולת אם יהיה בידי המבקש היתר כדין.  (להלן: "פסק הדין").

2.       בטרם נכנס צו הפסקת השימוש לתוקפו, הגיש המבקש ביום 24.01.2012 בקשה להארכת מועד לביצוע צו הפסקת השימוש (להלן: "הבקשה הראשונה"), כאשר המשיבה לא התנגדה למתן ארכה זו.    

3.       בהחלטה מיום 13.02.12 נעתרתי לבקשתו של המבקש, וזאת לאחר שהוכח בפניי כי המבקש פעל נמרצות לקבל אישור מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " ממ"י "), אשר היה האישור היחידי שעמד דאז בינו לבין קבלת ההיתר, והוריתי על הארכת מועד כניסת צו איסור השימוש לתוקף, לשלושה חודשים נוספים מיום מתן ההחלטה, דהיינו עד ליום 13.05.12. (להלן: "ההחלטה הראשונה").

4.       משלא קיבל המבקש את ההיתר, ומשעברה תקופת ההארכה שניתנה לו בהחלטה הראשונה, הגיש המבקש ביום 14.05.12 בקשה נוספת להארכת מועד לביצוע צו הפסקת שימוש (להלן: "הבקשה השנייה"), אשר נדחתה בהחלטתי מיום 16.05.012, משלא הוגשה בקשה זו בהתאם להוראות תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008 (להלן: "התקנות"). 

5.       ביום 23.05.2012 הגיש המבקש בקשתו נשוא החלטה זו. 

טענות המבקש

6.       לטענת המבקש, עוד מיום מתן פסק הדין, פעל מול המשיבה ומול ממ"י, במטרה לקבל היתר למבנים נשוא האישום, כאשר בבקשתו הסתמך על תוכנית ג/1365 אשר הוכנה ע"י אגודת בית שערים, ואשר הייתה אמורה להסדיר גם את נושא הצימרים בנחלתו של המבקש.

7.       הבקשות הנ"ל לא אושרו על ידי ממ"י, בשל העובדה כי האחרון לא אישר את התוכנית שהוכנה ע"י האגודה. משנתקבלה תשובת המינהל, הגיש המבקש בקשה להעברת עניינו לוועדת חריגים.

8.       הוסיף המבקש וציין כי הגיש ביום 14.05.12, תוכנית חדשה למשרדי המשיבה, כאשר במקביל פנה לאגודת בית שערים לקבלת מכתב מטעמה לתמיכה באמור בבקשתו הנ"ל.

9.       המבקש מבקש לאפשר לו למצות את הליכי התכנון בהם החל, ולהאריך לו לצורך כך, את מועד ביצוע צו הפסקת השימוש ב - 12 חודשים נוספים.

תגובת המאשימה

10.   המשיבה/המאשימה מתנגדת לבקשה. בתגובתה מציינת המשיבה כי, בקשה זו מוגשת באיחור, בניגוד לתקנות, וללא שהוגשה בגינה כל בקשה להארכת מועד.

11.   הוסיפה המשיבה וטענה כי, בהתאם לתקנות, היה על המבקש לצרף את תגובתה לבקשה,  ולא עשה כן, ואף מטעם זה, יש מקום להורות על דחיית הבקשה.

12.   לגופו של עניין טענה המשיבה כי, בהתאם להלכה הפסוקה, הרי שהארכת מועד לביצוע צווים תינתן ע"י ביהמ"ש, רק מקום בו אך פסע מפריד בין המבקש להיתר בניה.

13.   עוד טענה המשיבה כי, הסכמתה לארכה המבוקשת בבקשה הראשונה, התבססה על טענת המבקש עצמו, לפיה בקשתו עברה את המסלול הנדרש לאישור אצל ממ"י, והינה ממתינה רק לאישור המחלקה המשפטית.

14.   הוסיפה המשיבה וטענה כי, שעה שמתברר עתה כי אישור זה לא ניתן, ומשעה שהמבקש הגיש תוכנית מפורטת חדשה בפני המשיבה, הרי שאין הוא ניצב עוד כפסע בפני קבלת ההיתר.

15.    לטענת המשיבה, מבקשת המבקש לא ברור האם לתוכנית מפורטת זו נתן המינהל את הסכמתו או שמא עסקינן בתוכנית נוספת, שבסופו של יום, אף מכוחה לא ניתן לקבל את ההיתר, לאור סירוב המינהל ליתן הסכמתו לבקשות המבקש.